תשובות הרמב"ם ר״כ

« תשובות הרמב"ם רי״ט תשובות הרמב"ם רכ״א »

2 בבא מציעא פתח ↗

וְנָהֲגוּ בְּנֵי כוּפְרָא אַגְרָא בִּשְׁעַת מְשִׁיכָה, פַּגְרָא בִּשְׁעַת שְׁבִירָה. אַטּוּ בְּמִנְהָגָא תַּלְיָא מִילְּתָא? מִשּׁוּם דְּמַתְנִיתָא תַּנְיָא – מִנְהָגָא. אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים מוּתָּר לְהַלְווֹתָן בְּרִבִּית. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: מִשּׁוּם דְּיַתְמֵי נִינְהוּ סָפֵינָא סָפֵינַן לְהוּ אִיסּוּרָא?! יַתְמֵי דְּאָכְלִי דְּלָאו דִּידְהוּ לֵיזְלוּ בָּתַר שָׁבְקַיְיהוּ! אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי אִיזִי גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא דּוּדָא דִּבְנֵי מָר עוּקְבָא דַּהֲוָה בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, תָּקֵיל וְיָהֵיב לֵיהּ, תָּקֵיל וְשָׁקֵיל לֵיהּ. שָׁקֵיל אַגְרָא וְשָׁקֵיל פַּחֲתָא. אִי אַגְרָא – לָא פַּחֲתָא, וְאִי פַּחֲתָא – לָא אַגְרָא. אֲמַר לֵיהּ: כִּי הָא – אֲפִילּוּ בְּדִקְנָנֵי נָמֵי שְׁרֵי לְמִיעְבַּד, דְּהָא מְקַבְּלִי עֲלַיְיהוּ חוּסְכָא דִנְחָשָׁא, דְּכַמָּה דְּמִקְּלֵי נְחָשָׁא בְּצִיר דְּמֵיהּ. אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ, אָמַר רַבָּה בַּר יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים מוּתָּר לְהַלְווֹתָן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. תָּנוּ רַבָּנַן: קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד – רָשָׁע. קָרוֹב לְהֶפְסֵד וְרָחוֹק לְשָׂכָר – חָסִיד. קָרוֹב לָזֶה וְלָזֶה, רָחוֹק מִזֶּה וּמִזֶּה – זוֹ הִיא מִדַּת כׇּל אָדָם. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף: הָנֵי זוּזֵי דְיַתְמֵי הֵיכִי עָבְדִינַן לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מוֹתְבִינַן לְהוּ בֵּי דִינָא וְיָהֲבִינַן לְהוּ זוּזָא זוּזָא. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא קָא כָלְיָא קַרְנָא. אֲמַר לֵיהּ מָר: הֵיכִי עָבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: בָּדְקִינַן גַּבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא, וְנָקְטִינַן דַּהֲבָא מִינֵּיהּ, וְיָהֲבִינַן לְהוּ נִיהֲלֵיהּ קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. אֲבָל דָּבָר מְסוּיָּם – לָא, דִּלְמָא פִּקָּדוֹן נִינְהוּ, וְאָתֵי מָרֵיהּ יָהֵיב סִימָנִין וְשָׁקֵיל לֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: תִּינַח אִי מִשְׁתְּכַח גַּבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא, אִי לָא מִשְׁתְּכַח גַּבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא נֵיכְלוּ זוּזֵי דְיַתְמֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: חָזֵינַן גַּבְרָא דִּמְשַׁפּוּ נִכְסֵיהּ, וּמְהֵימַן, וְשָׁמַע דִּינָא דְאוֹרָיְיתָא וְלָא מְקַבֵּל שַׁמְתָּא דְרַבָּנַן, וְיָהֲבִינַן לְהוּ נִיהֲלֵיהּ בְּבֵי דִינָא. מַתְנִי׳ אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹיִם, וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית. וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מְעוֹתָיו שֶׁל נׇכְרִי – מִדַּעַת הַנׇּכְרִי, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּבִרְשׁוּתָא דִּמְקַבֵּל קָיְימָא? וּרְמִינְהוּ: הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹיִם – וְלָדוֹת פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְקַבֵּל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, הָא דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ מָרַהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא – צֹאן בַּרְזֶל קָרֵית לֵיהּ? וְעוֹד אַדְּתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹיִם לִיפְלוֹג בְּדִידֵיהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, אֲבָל קַבֵּיל מָרַהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא – שַׁפִּיר דָּמֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ מָרַהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, וְגַבֵּי בְּכוֹרוֹת הַיְינוּ טַעַם דִּוְלָדוֹת פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה: כֵּיוָן דְּאִי לָא יָהֵיב זוּזֵי, אָתֵי גּוֹי תָּפֵיס לַהּ לִבְהֵמָה. וְאִי לָא מַשְׁכַּח לַהּ לִבְהֵמָה, תָּפֵיס לְהוּ לִוְלָדוֹת, וְהָוֵי לַיהּ יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע. וְכׇל יָד גּוֹי בָּאֶמְצַע – פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. ״מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ״. מַאי לְחוֹנֵן דַּלִּים? אָמַר רַב: כְּגוֹן שַׁבּוּר מַלְכָּא. אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לִי הוּנָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ רִבִּית דְּגוֹי. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: ״לַנׇּכְרִי תַשִּׁיךְ״, מַאי תַשִּׁיךְ – לָאו תִּשּׁוֹךְ? לָא, תַּשִּׁיךְ. לָא סַגִּי דְּלָאו הָכִי? לְאַפּוֹקֵי אָחִיךָ דְּלָא. אָחִיךָ בְּהֶדְיָא כְּתִב בֵּיהּ: ״וּלְאָחִיךְ לֹא תַשִּׁיךְ״! לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. אֵיתִיבֵיהּ: לֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָם בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב! אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא

3 בבא מציעא פתח ↗

1 שאלה ילמדנו רבינו ראובן היה לו שטר חוב על שמעון ומת ראובן והשאיר אחריו בנים קטנים והוציאו השטר על שמעון וטען שמעון ואמר כבר פרעתי לאביכם אם חייב שבועה על זה ואם נאמר שחייב שבועה איך תהיה השבועה ואצל מי יהיה ממון הלז עד אשר יגדלו היתומים וכן אם מתו ראובן ושמעון וכולם הניחו יורשים אחריהם ונשאר שטר חוב לאחד מהם על חברו איך יהיה הדין בזה בין היורשים וגם אם בשטר היה התראה בנאמנות ואם הוא בלי אחריות מה יהיה הדין בזה ויבא שכמ"ה:

2 תשובה אם היה לראובן על שמעון שטר ומת ראובן והניח בנים קטנים ואינן ראויים לישבע והלוה אומר פרעתי צריך שיפרע ואם אמר ישבעו לי שבועת היורשין שלא פקדנו אבא אין צריך להמתין עד אשר יגדלו היורשין וישבעו ויקחו ואמנם אם מתו המלוה והלוה אז צריך לראות מי מת תחלה את המלוה מת בתחלה יהיה הדין כמו שאמרנו יורשים נשבעין שבועת היורשים וגובין ואם הלוה מת תחלה אין צורך ליורשו המלוה כלום שהרי כבר נתחייב מלוה לבני לוה בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו והשטר אם היה בו התראה ונאמנות יהיה הדין כשאר נאמנות אמנם מה שאמרתם שלא היה בו אחריות וכו' שטרי הלואות ושטרי מקח וממכר לא יפול ממנו כלום כי ראוי הוא אף שלא נכתב ובזה אמרו ב"מ ע' אחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואות בין בשטרי מקח וממכר:

« תשובות הרמב"ם רי״ט תשובות הרמב"ם רכ״א »